בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עושי המלאכה בע"מ ואח'

החלטה

1.ביום 7.7.09 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשים.

על פי כתב התביעה ניהלה המבקשת מס' 2 (להלן- החב') חשבונות עו"ש בסניף גאולה של המשיב.

המבקש מס' 1 חתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום לפיו הוא ערב למילוי התחייבויותיה של החב' כלפי המשיב.

2.ביום 13.10.09 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד החב'.

על פי אישור המסירה שצורף לתיק ביקר השליח מטעם המשיב שלוש פעמים במקום עסקה של החב' ומשלא הצליח לאתר איש מאנשיה הודבק כתב התביעה במענה.

3.ביום 1.10.09 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה כנגד המבקש וזאת לאחר שכתב התביעה נמסר לידי אשתו ביום 21.7.09.

4.ביום 3.1.10 עתרו המבקשים לביטול פסק הדין.

הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש מס' 1.

הן בבקשה והן בתצהיר העלו המבקשים את הטענות הבאות:

ראשית – כאשר נודע למבקש מס' 1 על הגשת התביעה כנגדו הוא ניהל מו"מ עם המשיב על מנת להגיע לפשרה וכי בעודו מנהל מו"מ עם המשיב פנה המשיב לקבלת פסקי דין כנגדם.

שנית – רק לאחרונה לאחר שנודע לו על מתן פסק הדין כנגדו התברר לו כי לא קיבל כל הזמנה לדין שבה יפורט המועד בו עליו להגיש בקשה לרשות להגן.

שלישית – כתב התביעה שהוגש בהליך של סדר דין מקוצר אינו עונה על הדרישות הבסיסיות הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי לצורך הגשת תביעה בהליך זה. בין היתר נטען כי לכתב התביעה לא צורפו אישורים לאימות נספחי התביעה כקבוע בסעיף 36א' לפקודת הראיות.

רביעית – למבקשים הגנה טובה כנגד התביעה. בין היתר נטען כי המשיב בפעולותיו בחשבון חייב אותם בעמלות וריביות שלא כדין, התנה מתן אשראי בהפקדת כספים בתוכניות ופיקדונות, דבר המהווה התניית שירות בשירות, כמו כן העמיד המשיב לפירעון מיידי אשראי והלוואות ללא התראה וללא סיבה ובכך גרם להם לנזקים.

כמו כן פעל המשיב בחשבונות ללא סמכות וללא הרשאה ובעיקר בהעברת כספים בין החשבונות.

חמישית – ביום 23.11.09 פנה המבקש מס' 1 למשיב וביקש מסמכים על מנת להעלותם בפני בית המשפט אך המשיב סירב לעשות כן.

5.המשיב מתנגד לבקשה.

ראשית – מציין ב"כ המשיב כי במסגרת הבקשה לא נטען כי החב' לא קיבלה את כתב התביעה וההזמנה לדין ולפיכך יש להותיר את פסק הדין כנגדה על כנו.

שנית – לגבי המבקש מס' 1, הרי שפסק הדין כנגדו שניתן ביום 1.10.09 הומצא לו כדין לידי בתו וזאת ביום 27.10.09 (נספח א' לתגובה). בנסיבות אלה ולאור האמור בתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתום 30 יום מיום המצאת פסק הדין ולא יאוחר מיום 27.11.09.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כאמור ביום 3.1.10, דהיינו למעלה מ-60 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו. הבקשה הוגשה בלא שהוגשה בצמוד אליה בקשה להארכת מועד אשר מצריכה הוכחת טעם מיוחד כתנאי לקבלתה.